חזרה שלא נספרת

איך מוסיפים חזרה

במסך המסכת, לחיצה ארוכה על עמוד שכבר נלמד מוסיפה חזרה. טבעת מתמלאת סביב המשבצת, והחזרה נשמרת. אפשר גם ללחוץ על העמוד ולבחור ״חזרה נוספת״ בחלון שנפתח. ההודעה שמופיעה אחר כך אומרת על איזה עמוד חזרו ובאיזה שלב הוא עכשיו, למשל ״חזרה על נ״א. · חוזרים ומחזקים״, ו״ביטול״ מחזיר אותה.

חזרה מוסיפים רק לעמוד שכבר נלמד. כדי לבטל את הסימון של עמוד שיש עליו חזרות, מסירים קודם את החזרות, אחת אחת, עם ״הסרת חזרה״.

חמישה שלבים, ארבעה סימנים

במקום מונה, כל עמוד מקבל שם לשלב שבו הוא נמצא, וסימן קטן על המשבצת. הסימן מתפתח עם החזרות, אבל אף פעם לא הופך למספר.

גם המשפט שמופיע אחרי חזרה לא סופר. הוא מתחלף ממאגר קבוע, למשל ״יש ערך לכל חזרה על מה שנלמד״, וכשהעמוד עובר שלב הוא אומר זאת: ״העמוד הזה עבר לשלב של התמדה בחזרה״.

מה החזרה לא משנה

חזרה לא נכנסת לשום חישוב באפליקציה:

• לא לאחוז ההשלמה של המסכת או של הש״ס.
• לא לקצב ולא לתחזית הסיום.
• לא ליעדים, לא לאבני הדרך ולא לתגים.
• לא לרצף המתועד.

ההתקדמות בש״ס היא מספר העמודים שנלמדו. עמוד שחוזרים עליו כבר נמצא בתוכה, ולכן חזרה לא מוסיפה לה דבר. מי שרוצה תזכורת לחזור יכול לקבוע תזכורת מסוג ״זמן לחזרה״, בימים ובשעה שבוחרים.

למה בלי מספר

חז״ל לא מעטו בערכה של חזרה. להפך:

אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחדחגיגה ט׳:¹

כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה, דומה לאדם שזורע ואינו קוצרסנהדרין צ״ט.²

דווקא בגלל זה חזרה לא צריכה טבלה. מונה הופך את החזרה למרוץ: מספר שאפשר להגדיל, להשוות, ולהרגיש רע כשהוא לא עולה. שם השלב מתאר את הלימוד עצמו, וסימן קטן על העמוד מספיק כדי לדעת איפה כבר חזרו ואיפה עוד לא.

הגמרא מביאה גם עד כמה צריך לחזור כדי שהדברים ייקלטו: ״חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים״.³ ובמשנה באבות: ״כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו״.⁴